בנק מסד בע"מ נ' אזרזר ואח'

החלטה

הנתבעת הגישה בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל במסגרת תיק זה, מאחר והבקשה להטלת צו העיקול והצו הומצאו לנתבעת בחלוף כשמונה חודשים ממועד מתן הצו.

1.התובע מאשר כי צו העיקול לא הומצא לנתבעת בתוך 3 ימים, ואולם טוען כי מאחר ומדובר בתביעה בסך כ-500,000 ₪ , לאור קיומן של ראיות לעילת התביעה ולחשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, במידה וצו העיקול יבוטל, באם יבוטל הצו שהוטל על נכס מקרקעין של הנתבעת, יהיה בכך כדי להקשות על התובע לממש את פסק הדין שיינתן.

הנתבעת איננה טוענת לנזק שנגרם לה בשל הטלת העיקול, ובאם אין בכוונתה למכור את הנכס, ממילא לא ייגרם לה כל נזק בהותרת העיקול על כנו. באם יוסר העיקול, עלול להיגרם נזק גדול לתובע.

2.הנתבעת בתשובתה טוענת כי דין העיקול להתבטל, שאם לא כן, תרוקן מתוכן הוראת הדין ביחס להמצאת צו העיקול ויהיה בכך כדי לעודד תובעים, כדוגמת התובע, להתעלם מהחלטות בית המשפט לענין המצאת מסמכים.

3.עיינתי בטענות הצדדים.

א.צו העיקול ניתן ביום 22.4.10. בסעיף 6 לצו נקבע כי על ב"כ התובע להמציא העתק הצו לנתבעת על פי האמור בתקנות.

ב.לפי תקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העתק הצו, הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית לנתבע בתוך 3 ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בתקנה 370 (3) נקבע כי הסעד הזמני יפקע, אם ניתן במעמד צד אחד ולא הומצא לנתבע במסירה אישית כאמור בתקנה 367 (ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ג.אין חולק כי הצו לא הומצא לנתבעת בתוך 3 ימים מנתינתו או ממועד המצאתו לתובע.

בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 2.12.10 ונוכח שאלת בית המשפט להיקף הנכסים שעוקלו בפועל על פי צו העיקול, טען ב"כ הנתבעת כי לא הומצאה לנתבעת הבקשה להטלת העיקול או הצו ושמר על זכותה לטעון כל טענה בענין זה.

אין חולק כי צו העיקול הומצא לב"כ הנתבעת רק במצורף למכתב ב"כ התובע לב"כ הנתבעת מיום 7.12.10, אשר התקבל במשרד ב"כ הנתבעת ביום 12.2.10 , כפי שמצוין על גבי עותק המכתב שצורף לבקשה.

היינו, הבקשה והצו הומצאו בסופו של יום לנתבעת בחלוף כ-8 חודשים ממועד מתן הצו.

ד.הדרישה בתקנות להמצאת הבקשה להטלת העיקול וצו העיקול לנתבע נועדה לאפשר לנתבע, שניתן כנגדו צו עיקול זמני במעמד צד אחד, לבקש את ביטול העיקול, על מנת למנוע פגיעה בקניינו .

צו העיקול פוגע בזכות יסוד, היינו, בזכות הקניין של הנתבע, ולכן יש לנהוג בו בזהירות התואמת את הוראת התקנות.

הנתבע למעשה תלוי בהתנהלות התובע וזכותו לקבל מידע בדבר מתן הצו, על מנת שיהא באפשרותו לפעול כיאות.

ה.אמת, מסר מחוקק המשנה שיקול דעת לבית המשפט לקבוע, במקרים מסויימים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, כי הצו לא פקע, גם אם לא הומצא לנתבע במועד הקבוע בתקנות.

בפסיקת בתי המשפט מצאנו גישה הדוגלת בעמידה דווקנית על הוראות תקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, לאור מהות צו העיקול והשלכתו על קניינו של הנתבע.

גישה אחרת קובעת כי אין בכל איחור בהמצאת המסמכים כדי לאיין את צו העיקול ויש לבחון כל מקרה לגופו. כגון, כאשר הנתבע מודע היה לקיומו של צו העיקול (ראה בר"ע ( י-ם) זיזה נ' עו"ד יעקב).

יצוין כי לא אחת פסקתי בהתאם לגישה השניה, בשים לב לנסיבות כל מקרה ומקרה.